בחודשים האחרונים התחלתי את השבוע בסטודיו של 6B
ביחד עם שותפתי מ”סלעית"-הוסטל שקומי של נשים ממעגל הזנות.
נפגשנו במטרה לעצב ביחד שמלה בשיתוף עם בית האופנה גרטרוד
הבוקר תמיד היה מתחיל בקפה עם סיגריה במרפסת הקטנה שמשקיפה על החלקים היותר יפים  של תל אביב

מסכמות את חוויות השבוע שעבר, הצבע החדש בשיער שלה, החצאית החדשה שתפרתי, היא מתעצבנת על בחורה מההוסטל, אני מתעצבנת על הקורס, החורף שמתחיל להגמר, שבוע הבא היא אולי כבר תוכל להתקשר, יאללה בואי נלך כבר לתפור….

התפירה מזכירה לה את אמא שלה שנפטרה לפני הרבה שנים, היא הייתה יושבת ותופרת וריח של פריחה הייתה עוזרת. אני חושבת שזה מזכיר לה תקופה טובה יותר, תקופה שבה לא היו לה כל כך הרבה צלקות, תקופה שבה היא היתה יותר אופטימית..

אנחנו יושבות ותופרות, מצחקקות כמו ילדות, המנחה מתעצבן שאנחנו כל הזמן מדברות ושאנחנו לא מתקדמות, אבל לא ממש אכפת לנו….

שוב יוצאות להפסקת סיגריה, היא גולשת בסיפורים ואני נשאבת לעולם שלה, באיזשהו שלב הצחוק הופך לבכי ואני איתה בתוך עולם אכזר אפל ובודד

תמיד קוטעים אותנו כי צריך כבר ללכת, צריך לחזור למציאות, אני צריכה להתחיל לעבוד כי השבוע כל כך קצר והיא תחזור להוסטל ותמשיך להילחם כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שנייה.

בסוף יצאה לנו שמלה. עיצבנו אותה בהשראת בכי ודמעות, כי שתיינו שפכנו כמות לא קטנה מהן במהלך המפגשים שלנו. היא אפילו יצאה יפה לא?

דוגמנית: יערית לעדי ברקן

איפור:נעה

עוד על הפרויקט בכתבה